<h1>תמים דעים להראב"ד סימן רט"ז</h1>
<h2>דף לא.</h2>
כתב הרב אלפס ז"ל בסנהדרין [פ"ג ה"ח] ירושלמי אמר רבי סימון צריך הדיין לשנות טענותיהם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת. רב הונא מיקל לדיינא דאמר מקבלין אתון חד סהיד או לא (לאינון) [אלא אינון] יימרון את לא תימר רב הונא כי הוה ידע זכו לבר נש ולא הוה ידע ליה הוה פתח ליה משום פתח פיך לאלם. ע"כ הירושלמי. פירש החכם רבי יהונתן הכהן ז"ל בפי' ההלכות צריך הדיין לשנות טענותיהם וכו' כלומר אחר שישמע טענות כל אחד ואחד צריך שיאמר לבעלי דינין אתה טוען כך וכך ואתה כך וכך כדי שלא יחשדו אותם בעלי דינים שמא שכחו אחת מן הטענות ועל כן לא יצא הדין לאמיתו מקל דיינא פי' מבזה לאותו דיין שהיה בימיו שהיה רגיל לומר לבעלי דינים הבאים לפניו לדין תרצו לקבל עליכם עד אחד כשני עדים אלא אינון יימרון את לא תימר כלומר הנח להם אם הם מתנדבים מאליהם לעשות כן יעשו אבל אתה לא תפתח להם רב הונא כי הוה ידע זכו וכו' פי' כשבא לפניו לדין שהוא נתבע ולא היה יודע להשיב לתובע שלו דבר לפי שלא היה יודע אותו נתבע מה שיודע רב הונא מזכותו שיש לו להשיב היה רב הונא מזכירו. ואמר רבי אפרים ז"ל דוקא תלתא דמהניא בדינא ולית בה טענתא דשקרא ודוקא לנתבע שהוא נרדף שלא כדין. ע"כ פי' וכתב הרב החכם ר' יהונתן ז"ל.
